IAS 38, מספק הנחיות לגבי חשבונאות ודיווח של נכסים בלתי מוחשיים. תקן זה הוא חלק מתקני הדיווח הכספי הבינלאומי (IFRS) המשמשים חברות להכנת הדוחות הכספיים שלהן.
היעדים העיקריים של IAS 38 הם:
1. להבטיח שנכסים בלתי מוחשיים מוכרים, נמדדים ומדווחים באופן עקבי ומהימן בדוחות הכספיים של ישות.
2. לתת הנחיות לגבי טיפול בעלויות מחקר ופיתוח, ודרישות הגילוי לנכסים בלתי מוחשיים.
IAS 38 מגדיר את העקרונות המרכזיים הבאים:
1. ישות צריכה להכיר בנכס בלתי מוחשי אם סביר להניח שההטבות הכלכליות העתידיות המיוחסות לנכס יזרמו לישות. בנוסף שיהיה ניתן למדוד את עלות הנכס באופן מהימן.
2. ישות צריכה למדוד נכס בלתי מוחשי תחילה לפי עלות. עלות זו כוללת את כל העלויות הניתנות לייחס ישירות של רכישת או ייצור הנכס.
3. על ישות לבחור את הטיפול החשבונאי המתאים לעלויות מחקר ופיתוח. עליה להתבסס על אופי פעילותה ויכולתה להוכיח קיומו של נכס בלתי מוחשי שיניב הטבות כלכליות עתידיות.
4. ישות תפחית נכס בלתי מוחשי לאורך חייו השימושיים. אלא אם לנכס יש אורך חיים שימושי בלתי מוגדר. כמו כן, על הישות לבדוק את הנכס לאיתור ירידת ערך אם יש אינדיקציה לכך שהנכס עשוי להיפגע.
5. על ישות לחשוף מידע על טיבם, הכמות ואורך החיים השימושיים של נכסים בלתי מוחשיים. ישות תחשוף כל מגבלה על השימוש בנכסים אלה.
לסיכום, IAS 38 הוא תקן חשבונאי חיוני המספק הנחיות לגבי חשבונאות ודיווח של נכסים בלתי מוחשיים בדוחות כספיים. תקן זה מבטיח כי נכסים בלתי מוחשיים מוכרים, נמדדים ומדווחים באופן עקבי ומהימן, ומספק הנחיות בנוגע לטיפול בעלויות מחקר ופיתוח. על ידי דרישה מישויות להכיר בנכסים בלתי מוחשיים אם סביר להניח שהטבות כלכליות עתידיות יזרמו לישות ולגלות מידע על טיבם ואורך החיים השימושיים של נכסים אלה, IAS 38 מאפשר לישויות לספק תיאור ברור ומדויק של מצבן הפיננסי וביצועיהן.
