IAS 37 – הפרשות

IAS 37, הוא תקן שמספק הנחיות לגבי חשבונאות ודיווח של הפרשות, התחייבויות תלויות ונכסים תלויים. תקן זה הוא חלק מתקני הדיווח הכספי הבינלאומי (IFRS) המשמשים חברות להכנת הדוחות הכספיים שלהן.

היעדים העיקריים של IAS 37 הם:

1. להבטיח שהפרשות, התחייבויות תלויות ונכסים תלויים מוכרים ונמדדים כראוי בדוחות הכספיים של ישות.
2. לספק הנחיות לגבי גילוי של הפרשות, התחייבויות תלויות ונכסים תלויים. ההנחיות יאפשרו למשתמשים בדוחות הכספיים להבין טוב יותר את טיבם והיקפם של פריטים אלו.

IAS 37 מגדיר את העקרונות המרכזיים הבאים:

1. ישות צריכה להכיר בהפרשה כאשר יש לה התחייבות נוכחית, חוקית או ממשית, כתוצאה מאירוע עבר. יתרה מכך, סביר להניח שתידרש הזרמת משאבים שלילית כדי להסדיר את המחויבות. הסכום המוכר צריך להיות האומדן הטוב ביותר של ההוצאה הנדרשת להסדרת ההתחייבות.
2. ישות צריכה להכיר בהתחייבות תלויה כאשר קיימת התחייבות אפשרית הנובעת מאירועי עבר, וקיום המחויבות יאושר רק על ידי אירועים עתידיים לא ודאיים או תוצאה של התדיינות משפטית תלויה ועומדת. הגילוי של התחייבות תלויה תלוי בהסתברות להתרחשותה וביכולת להעריך את סכום ההתחייבות.
3. ישות צריכה להכיר בנכס תלוי רק כאשר כמעט בטוח(ודאי למעשה – 95%) שתצמח זרימה של הטבות כלכליות, וניתן למדוד באופן מהימן את סכום ההכנסה.
4. ישות צריכה לחשוף מידע על מהות והיקפן של הפרשות, התחייבויות תלויות ונכסים תלויים, לרבות מהות המחויבות הפוטנציאלית, העיתוי הצפוי לסילוקה והסכום. אומדן ההתחייבות.

לסיכום,

IAS 37 הוא תקן חשבונאי חיוני המספק הנחיות לגבי חשבונאות ודיווח של הפרשות, התחייבויות תלויות ונכסים מותנים בדוחות הכספיים. תקן זה מבטיח כי פריטים אלו מוכרים ונמדדים כראוי, וכי למשתמשים בדוחות הכספיים תהיה גישה למידע רלוונטי ומהימן אודות טיבם והיקפם של פריטים אלו. על ידי דרישה מהישויות להכיר בהפרשות, התחייבויות תלויות ונכסים תלויים בהתאם לקריטריונים ספציפיים, ולגלות מידע רלוונטי לגבי פריטים אלה, IAS 37 מאפשר לישויות להציג תיאור ברור ומדויק של מצבן הפיננסי וביצועיהן.